פחד

אתחיל בסיפור קצר...הייתי ילד די ביישן לא ידעתי איך לבטא את עצמי יותר מדי ותמיד הייתי מתנחם בעובדה שאני בפינה בשקט שלי ואף אחד לא יפריע לי ככה. אבל בבית ספר הייתי אחרת עם חברים הייתי מאד חברתי ויצירתי ומרכז העניינים וזה גרם לי לקונפליקט פנימי. למה יש בי צד שקט וצד דומיננטי וחברתי?...

למדתי מגיל צעיר מזה פחד. כשה ראיתי את ההורים שלי רבים או אבא שלי מתעצבן ומרביץ לה או שראיתי את הגבר שנשרף למוות במרפסת שנפל ממנה כשה הייתי בן 6. אני לא זר לתחושה אבל היא גם מציפה בי אדרנלין. מילדות ועד לגיל 16 חשבתי שפחד זה משהו שאם אתה מרגיש אותו אתה חייב לעצור ולבחון את הבחירות שלך שוב. אבל לאט, לאט גיליתי שהפחד שאני חווה הוא בא ללמד אותי לקח ודווקא הוא מקור עוצמה שלא הייתי מודע אליו עד כה. הפעם הראשונה שהתעוררתי בנושא הפחד היה שהתחלתי עם בחורה בפעם הראשונה שלי בחיים, הלכתי בקניון והחלטתי מבעוד מועד שאני רוצה להתחיל אתה היא נראתה יפה בעיניי, ואז ניגשתי וגמגמתי וחייכתי יותר מדי והייתי ממש האאוט אוף איט. אבל בסוף כשה היא דחתה אותי חזרתי הביתה מרוצה ומסופק ממה שעשיתי. כשה עזבתי את הבית לפנימייה מרצוני, היה לי פחד מטורף בבטן ובראש שחשבתי שהוא יתפוצץ אבל המשכתי כי ידעתי שחלק מלהשיג את המטרה שלי אני מתחייב להרגיש ככה בהתחלה. כשנבחרתי ליושב ראש מועצת תלמידים הייתי לחוץ ומפוחד שלא יאהבו אותי. כשעזבתי את הבית שוב אחרי תיכון למכינה קדם צבאית פחדתי רצח אם לא יהיו לי חברים ואם אני ייכשל בספורט ויהיה חלש בכיתה. בסוף הפכתי להיות מוביל קהילה. בגיוס לצבא שעשיתי קורס מכים פחדתי שאפול שלא אעמוד במשימות הפיזיות והינה אני ( א" מ"כ ) למי שיודע. ולפני שלקחתי את הצוות הראשון שלי מהבקו"ם לפני שעליתי לאוטובוס של המחלקה....אחי השתנתי על עצמי וחשבתי שאני מתעלף אבל 20 דקות לאחר מכן הייתי בשליטה מלאה והמ"מ היה מרוצה ממני וקיבלתי מחמאות מכולם. שורה תחתונה אחים ואחיות הכול מפחיד אי אפשר לשלוט בפחד זאת אשליה והפחד הוא לא דבר שלילי שאתה צריך להקשיב לו אלה להבין מאיפה הוא נובע ומה הוא בא ללמד אותי או מה הוא בא לדחוף אותי לעשות שהחלטתי מראש שאני רוצה לעשות?....אל תיתנו לפחד לשלוט בכם, להגדיר אתכם ולהחליט בשבילכם החלטות...........לעולם!!!